ערב אגדות

ערב אגדות

אופציה להצגה של הפרויקטים בתחילת הערב:
תכנית אירוח כך שהדמויות מאגדות שונות הם המשתתפים. המנחה שואל את הדמויות שאלות נוקבות עליהם (לדוגמא- פינוקיו, האם אתה זה שגנב שוקולד מעמי ותמי?)

מהלך הערב:

מביאים לכל חניך מדבקה עם דמות מאגדה, ועליו למצוא עוד דמויות שאיתו בקבוצה – מאותה האגדה.
קבוצה 1: כיפה אדומה, הזאב, הסבתא החולה, הצייד, אמא של כיפה אדומה.
קבוצה 2: שלגיה, הנסיך של שלגיה, המכשפה הרעה, גמד, גמד, גמד, גמד.
קבוצה 3: סינדרלה, האמא החורגת, האחות החורגת, האחות החורגת, הנסיך של סינדרלה.
(אפשר להביא לחניכים את אותן הדמויות, ומספר הקבוצות הוא לפי מספר החניכים ושיקולם של המדריכים, אפשר שיהיו 2 קבוצות, או יותר מ3).

על כל קבוצה לבחור שם של אגדה שתשמש כשם לקבוצה.
כל קבוצה מקבלת קרפ בצבע שלה, ועליה להתקשט בצבע הזה.
מכריזים על תחילתה של התחרות בין הקבוצות:

1.     משימה ראשונה – כל קבוצה מקבלת דף ועט, ועליה לכתוב כמה שיותר שמות של אגדות במשך 3 דקות. הקבוצה המנצחת היא הקבוצה שכתבה הכי הרבה שמות של אגדות.

2.     משימה שנייה – חידון אגדות.
על כל קבוצה לענות בתורה על שאלות שקשורות באגדה. אם היא לא יודעת את התשובה, השאלה עוברת לקבוצה השנייה.
שאלות:
א. כמה שאלות שאלה כיפה אדומה את הזאב המחופש לסבתא? 3
ב. מהו אחד מהדברים שצריך כדי לעוף בפיטר פן? אבקת פיות/מחשבות טובות
ג. איך קוראים לרשע מאלאדין? ג'פאר
ד. איך קראו למכשפה מבת הים הקטנה? אורסולה
ה. מה הגדיל את עליסה בארץ הפלאות ? שיקוי
ו. ממה הפכה המרכבה של סינדרלה? מדלעת
ז. למה עמי פיזר אבנים לאורך הדרך? כדי שידעו את הדרך חזרה
ח. מה שלושת הדובים הכינו לאכול? דייסה
ט. איך המלך זיהה את סינדרלה? בגלל נעל הזכוכית
י. מה קרה כשהיפיפיה הנרדמת נרדמה? כולם נרדמו
יא. מה המלכה הרעה כל הזמן אומרת למראה? היא שואלת מי היפה ביותר בעיר
יב. מה הייתה העבודה של שבעת הגמדים? כורים במכרה יהלומים

3.     כל קבוצה בוחרת אגדה ממאגר האגדות שנמצאות כאן(אפשר גם מאלה שלא, ולעשות לפי מה שזוכרים) , ועושה עליה הצגה בסגנון שונה. הסגנונות : בסגנון ראפרים, בסגנון תינוקות, בסגנון פנטומימה, בסגנון חנונים וכו'...
מאגר האגדות :
הברווזון המכוער
היה הייתה אמא ברווזה, ישבה ודגרה בסבלנות על שש ביצים יפות למראה. לא עבר זמן רב ונבקעו חמש ביצים מתחת לגופה החם של אמא ברווזה וחמישה אפרוחים צהובים חמודים הציצו לאווירו של העולם. ורק הביצה השישית, שהייתה הגדולה מכולן, לא התבקעה. חמשת האפרוחים כבר טרפו תולעת ונרדמו, ואילו הביצה השישית טרם נבקעה. שעות אחדות חלפו ללא סימן חיים עד שלבסוף התחילה הביצה מתגלגלת על פני העשב ומתוכה יצא אפרוח מכוער וצנום, עיניו נוגות והוא מדדה בחוסר יציבות על רגליו הדקיקות. "אבוי לי", חשבה אמא ברווזה. "כמה הוא שונה מהאחרים"! ואכן, לא היה הברווזון המכוער דומה לשאר אחיו צהובי הכנף. לא הייתה כל בררה לאימא ברווזה אלא לשים אותו בין שאר אפרוחיה ולהעמיד פנים בעיני כל בעלי הכנף סביבה שהכל אצלה כשורה. כאשר גדלו האפרוחים, החליטה אימא ברווזה לצאת עמם לטיול, היא ערכה אותם בשורה וצעדה בראשם גאה לחצר המשק. אכן שורה לתפארת, אלמלא אותו ברווזון מכוער אשר בקושי הלך, והיה נופל מדי פעם אל תוך הבוץ ומתלכלך. אימא ברווזה עשתה עצמה כאילו אינה חשה בכך והמשיכה בדרכה למלכת חצר המשק הטרוטה. "הרשי נא לי להציג לפניך את ברווזי", אמר ברווזה, וכל אחד מן הברווזים נפנף בזנבו כפי שלימדה אותו אימא. רק הברווזון, קד קידה הפוכה, איבד את שיווי משקלו ונפל אחורנית. המלכה הביטה בקרירות ואמרה: "אכן ברווזים חמודים גברת ברווזה, אך עליך לעשות משהו עם הברווז האחרון, התנהגותו ממש מזעזעת". הברווזון השפיל את ראשו בעצב ואילו חמשת האפרוחים צחקקו. אחרי מאורע זה, ידעו כבר כל תושבי החצר כי הברווזון לא יכול היה עוד לשאת את חייו בחצר והחליט לברוח. כך ברח לו מדדה בין גדרות ושיחים, עד שהגיע אל האגם, שם קיננו ברווזי הבר. אולם גם בין ברווזי הבר לא מצא הברווזון המכוער את מקומו. הם ידעו לצלול טוב ממנו והוא חש עלוב לידם. הוא המשיך לנדוד עד שגילה בקתה מוזרה בתוך היער. בבקתה הייתה זקנה ועמה חתול ותרנגולת. הזקנה שמחה שבא כי הייתה רעבה מאוד, וחשבה שהברווזון יוכל להטיל בשבילה ביצים טובות למאכל. אולם משגילתה כי אין הברווזון מסוגל להטיל ביצים, גירשה אותו כשהיא צועקת אחריו: "אין אתה יודע להטיל ביצים ואין כל תועלת בך. הסתלק!" הברווזון מחה דמעה והמשיך בודד בעולם. לבסוף הגיע הברווזון לאדמת בור ומצא בה מחסה ושם מתחת לעץ ראה מראה שעורר בו געגועים לביתו. מתוך הסבך התנשאה עדת ברבורים ארוכי צוואר כשהם מטים לעבר השמש. הברווזון הרים את צווארו המסורבל, כאילו רצה להצטרף אליהם, אך הציפורים ההדורות נעלמו. מעולם לא הרגיש את עצמו הברווזון כ"כ מסכן ועלוב, והוא החליט ללכת לנהר כדי את צרותיו. אך הנהר היה קפוא מקור, ואלמלא הילדים ששיחקו בו לא היה מי שיציל את הברווזון. הילדים הביאו אותו הביתה, אך הוא ידע שאין זה מקומו, בעיקר אחרי ששמע את אימם מציעה בהתלהבות לבשלו לארוחת הערב. ברבות הימים גדלו כנפיו והתחזקו, והוא גם למד להגביה עוף למחייתו. כל זאת משום שחייב היה להתמודד עם כל הסכנות האורבות לברווזון בודד בעולם. באחת הטיסות הגיע לגן ציבורי ובגן שטו להם ברבורים צחורי כנף, אותם ברבורים שראה קודם לכן. הוא חשש מאד לגשת אליהם, כי לא ידע שמראהו השתנה בינתיים. הוא חשש שיגרשו אותו או שיהרגו אותו. לפתע חש כי רצונו להישאר עימם עז מאוד. הוא החליט להצטרף אליהם גם אם יגרשוהו . הוא פרש כנפיים וטס לעבר הברבורים וראה להפתעתו שהם שטים לקראתו ולא מתרחקים ממנו.

סינדרלה
פעם אחת הייתה נערה יפה וטובת לב, שאימא שלה מתה, ואבא שלה התחתן עם אישה אחרת. לאישה הזאת, האם החורגת, היו שתי בנות רעות ומכוערות. האם ובנותיה התפנקו בבגדים יפים, במאכלים טעימים ובחיים נוחים, ואילו הנערה היפה נאלצה לעשות את כל עבודות הבית. על כן קראו לה "סינדרלה" -  כלומר, לכלוכית.
סינדרלה המסכנה הייתה בודדה ועצובה מאוד. החברים היחידים שלה היו היונים והציפורים, שנכנסו לבקר אותה דרך חלון המטבח. היא הייתה נותנת להם גרגירים וזרעונים, והם צייצו אליה בתודה וזימרו לה שירים עליזים.
באותה ממלכה היה נסיך צעיר ויפה תואר. הנסיך החליט לערוך בארמון נשף מפואר, ולהזמין אליו את כל הנערות בממלכה. הנערה שתמצא חן בעיני הנסיך תהיה אשתו.
האחיות החורגות התרגשו מאוד, והכינו לעצמן שמלות יפות ותכשיטים. גם סינדרלה רצתה לבוא, אבל הן לעגו לה: "ומה תלבשי? את הסמרטוטים הישנים שלך?"
סינדרלה פרצה בבכי ורצה החוצה, אל העץ שבחצר, לשם הלכה תמיד כשהיה לה רע. הציפורים שמעו את בכיה, עפו אליה וניסו לנחם אותה בציוצים.
והנה הגיע היום הגדול. האם והאחיות התרוצצו בכל הבית וצעקו: "סינדרלה, הביאי לי את השמלה היפה שלי!" "סינדרלה, תני לי מיד את נעלי הנשף שלי!"
"סינדרלה, בואי וסרקי אותי!"
כשהאם ובנותיה היו מוכנות לצאת, שפכו על הרצפה ערמה של אפונים טובים ומקולקלים, ואמרו לסינדרלה: "ועכשיו, כדי שלא יהיה לך משעמם, אספי את כל האפונים הטובים לקערה, ואת המקולקלים זרקי לפח. עשי זאת היטב, אחרת אוי ואבוי לך!"
ישבה סינדרלה במטבח ובכתה בכי מר. אבל הציפורים התעופפו פנימה, דרך החלון, ומיד התחילו ללקט במקורן את גרגירי האפונים, אחד לאחד: את הטובים לקערה, ואת המקולקלים לפח.
פתאום זרח אור גדול בחדר, ומול סינדרלה הופיעה פיה קטנה וחמודה, ובידה שרביט קסמים. "הזדרזי, יקירתי," אמרה לה הפיה, "את מאחרת לנשף."
"אני?" התפלאה סינדרלה. "אבל... איך אגיע לשם? וגם אין לי בכלל מה ללבוש!"
"צאי החוצה, אל העץ שלך", חיכה הפיה.
מיהרה סינדרלה לחצר וראתה על העץ יונה, ובמקורה שמלת זהב הכי יפה בעולם! וגם נעלי זהב קטנות היו שם, ושרשרת פנינים.
מרכבה מפוארת, רתומה לשני סוסים לבנים, חכתה לה ליד השער.
מהרי, חביבתי," אמרה הפיה, "אבל זכרי: עליך לשוב הביתה לפני חצות הלילה. בשתים עשרה בלילה בדיוק יעלם הקסם! אל תשכחי!"
דהרו הסוסים הלבנים כחץ מקשת, עד שעצרו מול שערי הארמון. סינדרלה ירדה מן המרכבה וכל האורחים בנשף עצרו את נשימתם. יפהפייה שכזאת אף אחד עוד לא ראה!
"מי זאת? מיהי היפהפייה המקסימה הזאת?" שאלו האנשים זה את זה. אפילו האם החורגת ובנותיה המכוערות לא הכירו את סינדרלה, כשעברה לידן בבגדיה המפוארים.
אבל הנסיך היה מוקסם יותר מכולם. הוא ניגש ישר אליה, הרכין את ראשו בנימוס והזמין אותה לרקוד אתו. ומאותו הרגע, שוב לא רצה לרקוד עם אף אחת אחרת.  הוא ידע: הנערה הנפלאה הזאת חיבת להיות אשתו.
כך רקדו ורקדו כל הערב. סינדרלה הייתה מאושרת יותר מאי פעם. זה היה ממש כמו חלום...
אבל לפתע צלצל השעון שנים עשר צלצולים. אוי ואבוי, היגיעה שעת חצות! הקסם עומד להעלם בכל רגע ואתו השמלה, הנעליים, הפנינים, המרכבה! עליה לברוח מכאן ולמהר הביתה.
סינדרלה המבוהלת ירדה בריצה במדרגות. הנסיך רץ אחריה וקרא: "חכי! לאן את הולכת?" אמרי לי לפחות מה שמך!"
אבל לסינדרלה לא היה זמן להסברים. היא רצה בכל כוחה ונעלמה בחושך.
חזר הנסיך לארמון, והנה, על המדרגות, ראה נעל אחת מנעלי הזהב:
"הנעל הזאת מתאימה רק לנערה אחת. לא אנוח ולא אשקוט עד שאמצא אותה!"
דהר הנסיך על סוסו האציל, ובידו נעל הזהב. כך עבר מעיר לעיר, מכפר לכפר, מבית לבית. בכל מקום חיפש את הנערה, שנעל הזהב תתאים לרגלה. אבל הנעל לא התאימה לאף אחת.
כשהגיע לביתה של סינדרלה, התאמצו האחיות למדוד את הנעל, אבל רגליהן היו גסות ומגושמות. לסינדרלה לא הרשו לצאת מן המטבח, אבל הנסיך ראה אותה והניח לפניה את הנעל. וכמובן , הנעל התאימה לה  ב ד י ו ק !
"סוף סוף מצאתי אותך!" קרא הנסיך בשמחה. "את תהיי אשתי, הנסיכה."
ומיד ציוה על המשרתים להביא לסינדרלה בגדי מלכות. האם החורגת ובנותיה המכוערות רתחו מרב כעס.
אחר כך הוביל הנסיך את סינדרלה אל סוסו הלבן ולקח אותה אל הארמון.
נשף החתונה היה שמח ועליז, ונמשך שלושה ימים ושלושה לילות.
ומאותו יום חיו הנסיך וסינדרלה באושר ועושר, עד היום הזה.

שלגיה ושבעת הגמדים
היה היו פעם, בארץ רחוקה, מלך ומלכה. נולדה להם בת יפהפייה. שיערה היה שחור, שפתיה אדומות כדם, וצבע עורה היה לבן כמו שלג, ולכן קראו לה שלגיה.אבל יום אחד מתה המלכה, והמלך התחתן עם אישה אחרת. המלכה החדשה, אמה החורגת של שלגיה, קנאה ביופייה הרב של הנסיכה. יום יום שאלה את ראי הקסמים שלה: "ראי קסמים, אמר לי, ספר: מי מכולן היפה ביותר?" והראי היה עונה: "רק את, גברתי המלכה, הכי יפה בממלכה." אבל יום אחד, כאשר בגרה שלגיה והייתה לנערה, אמר הראי למלכה "את יפה , מלכתי, ויפה שמלתך אבל שלגיה יותר יפה ממך". כאשר שמעה זאת המלכה, התפוצצה מרוב כעס. היא קראה לצייד ואמרה לו: "קח את שלגיה ליער- והרוג אותה." אבל הצייד טוב הלב ריחם על שלגיה, וכשהגיעו ליער אמר לה: "ברחי הרחק מכאן ואל תחזרי לארמון!" הלכה שלגיה המסכנה לבדה ביער , ולפתע ראתה בית קטן וחמוד. היה זה ביתם של שבעת הגמדים. נכנסה שלגיה אל הבית ומצאה בו שבע מיטות קטנות, ושבע צלחות קטנות על השולחן , ושבע כוסות קטנות , ושבעה כסאות קטנים. שלגיה הייתה רעבה וצמאה. היא אכלה את האוכל שנותר בצלחות, שתתה מעט, ואחר כך סידרה וניקתה את הבית. לבסוף הייתה עייפה, שכבה על אחת המיטות הקטנות – ונרדמה.
בערב חזרו שבעת הגמדים הביתה. הם ניגשו אליה בשקט בשקט והאירו עליה בפנסיהם הקטנים. "איזו נערה יפה!" אמרו. "וכמה יפה סידרה את הבית!"
כשהתעוררה שלגיה ביקשו ממנה הגמדים להישאר איתם ולגור בביתם. שלגיה שמחה מאוד, ונשארה בביתם של הגמדים.
כל בוקר יצאו שבעת הגמדים לעבודה, ושלגיה טפלה בבית ובגינה והכינה להם ארוחות נפלאות.
המלכה הרעה הייתה בטוחה ששלגיה מתה ביער, ולא דאגה. אבל בוקר אחד, חזרה ושאלה את ראי הקסמים: "ראי קסמים, אמור לי, ספר: מי מכולן היפה ביותר?"
והנה, כמה התרגזה כשהראי ענה לה: "את יפה, מלכתי, יפה ועוד איך אך שלגיה שביער – יפה ממך."
היא בחרה תפוח גדול ושמה בו רעל. אחר כך התחפשה למוכרת תפוחים זקנה ויצאה ליער.
עד מהרה הגיעה אל בית הגמדים ודפקה על הדלת: "טוק טוק! תפוחים טובים, תפוחים טעימים!"
שמעה שלגיה והציצה החוצה מבער לחלון.
המלכה המחופשת הושיטה לשלגיה את התפוח היפה ביותר ואמרה לה: "זה בשבילך, במתנה. אכלי, ילדתי, אכלי, זה בריא!".
שלגיה נגסה בתפוח העסיסי – ומיד נפלה ארצה, ללא רוח חיים. והמלכה הרעה שבה לארמון, מרוצה מאוד. כשחזרו הגמדים הביתה וראו את שלגיה המעולפת , היו בטוחים שהיא מתה. הם בכו ובכו, כל הלילה. למחרת בבוקר השכיבו את שלגיה בתוך תיבת זכוכית והניחו את הארון על ראש הגבעה, לבוא לשם כל יום ולהסתכל בפניה היפים.
יום אחד עבר שם נסיך צעיר ויפה, רכוב על סוס לבן. הוא ראה את תיבת הזכוכית שעל הגבעה , התקרב והציץ פנימה.
"איזו נערה יפהפיה!" אמר בלבו.
בערב, כשהגמדים חזרו הביתה, ביקש מהם נסיך: "הרשו לי לקחת לארמוני את היפהפיה שבתיבת הזכוכית!"
הגמדים לא רצו להיפרד משלגיה, אך לבסוף החליטו שמוטב לה להיות בארמונו של הנסיך;  הרי שם ישמרו עליה מכל משמר, יומם ולילה!
ביקש הנסיך להרים את תיבת הזכוכית, ולפתע נתקל באבן והתיבה נשמטה מידיו. מעצמת המכה, נפל פלח התפוח מפיה של שלגיה והיא פקחה את עיניה. באותו רגע הבחינה בנסיך – ומיד התאהבה בו, והוא בה.
איזו שמחה הייתה בבית הגמדים! הם רקדו סביב שלגיה כל הלילה, ובבוקר נפרדו ממנה לשלום בחיבוקים ונשיקות.
הנסיך העלה את שלגיה על סוסו הלבן, ויחד יצאו לרכוב אל הארמון. באותו בוקר, כמו בכל בוקר, שאלה המלכה את ראי הקסמים: "ראי קסמים, אמר לי, ספר:
מי מכולן היפה ביותר?"
במשך זמן רב ענה לה הראי: "רק את, מלכתי." אך באותו בוקר שוב אמר:
"את יפה, מלכתי, ויפה שערך אבל שלגיה שעל הסוס יפה ממך."
מרוב כעס והפתעה, נפלה המלכה הרעה ארצה – ומתה.
שלגיה והנסיך ערכו בארמון נשף חתונה מפואר, ושבעת הגמדים היו האורחים הכי חשובים בנשף. מאז חיו כולם באושר ובעושר – עד עצם היום הזה.

עמי ותמי
עמי ותמי גרו בבית קטן על יד היער השחור.
לילה אחד שמעו הילדים את אמא ואבא מתלחשים. אמרה האם: "רק כיכר לחם אחת נשארה לנו בבית. בבוקר נשאיר את הילדים ביער, אולי ימצאו להם תותים לאכול".
ענה האב: "הרי זה נורא!" אמרה האם: "מוטב שלא נראה אותם סובלים מרעב".
שמעו הילדים ובכו. עמי חיבק את אחותו, יצא החוצה אסף אבנים וחזר למיטתו.
בבוקר נתנה להם אמא פרוסת לחם ולקחה אותם ליער.
בעודם הולכים, פיזר עמי אבנים וסימן את השביל. בקרחת היער הבעירה אמא מדורה ואמרה: "שבו והתחממו ליד האש. אביכם ואני נלך לחפש פחמים".
הילדים נשארו לבדם. בערב תמי נבהלה אך עמי הוביל אותה הביתה לאורך שביל האבנים. שמחו ההורים לרגע, אך כאשר הילדים שכבו לישון רעבים, שוב שמעו את ההורים מתלחשים.
אמרה האם: "רק חצי כיכר לחם נשארה. בבוקר נשאיר את הילדים ביער".
ענה האב: "הרי זה נורא".
אמרה האם: "מוטב שלא נראה אותם סובלים מרעב".
שמעו הילדים ובכו. עמי חיבק את אחותו ורצה לצאת החוצה לאסוף אבנים, אך הדלת הייתה נעולה, והוא חזר למיטתו בוכה ועצוב.
בבוקר נתנה להם אמא פרוסת לחם אחרונה ולקחה אותם לעבי היער. 
בעודם הולכים פורר ופיזר עמי את הלחם לפירורים לסמן את השביל. שוב הבעירה אמא מדורה ואמרה: "שבו והתחממו ליד האש. אביכם ואני נלך לאסוף פחמים".
הילדים נשארו לבדם. בערב תמי נבהלה,
ועמי רצה להוביל אותה הביתה לאורך שביל הפירורים - אבל הוא לא מצא אפילו פירור אחד, כי הציפורים נקרו ואכלו את כל הפירורים.
עמי ותמי הלכו יד ביד בין העצים המפחידים.
לפתע ראו שביל נחמד ובית קטן שקירותיו שוקולד, מן החלונות מציצות סוכריות, וגגו - עוגיות. תמי התקרבה וקטפה סוכרייה עמי לקח שוקולד מן הקיר.
השניים קטפו המון ממתקים, עד שפתאום נפתח חלון, ואישה זקנה עם עיניים אדומות ואף ארוך אמרה:"ילדים ברוכים הבאים! כנסו פנימה, ואתן לכם מרק ולחם גלידה וקצפת".
עמי ותמי נכנסו לבית הממתקים, ולפניהם שולחן עגול שרגליו רגלי חתול, ועליו מרק חם ולחם וגלידה וקצפת. הם טעמו מעט ואכלו עוד ולא השאירו פירור.
ובינתיים הזקנה הכינה להם מיטות ושמיכות עשויות קורי עכביש, והם שכבו לישון שבעים ומרוצים.
בבוקר אמרה הזקנה , ובידה מטאטא מזנב ציפורים:" לכי ילדה אל המעיין והביאי מים בדלי.
גרפי את השביל, כבסי את הבגדים, והכיני מרק טעים. ואתה עמי רזה שכמותך, הכנס לכלוב ואל תעשה דבר". הילדים נבהלו מן הזקנה שהפכה למכשפה ורצו לברוח, אך היא עצרה אותם בכוח וצחקה:"אוהוהו אהה בבא יגא כל יכולה!"
לאחר שבוע אמרה המכשפה לתמי:"לכי אל המעיין והביאי מים בדלי, אספי עצים למדורה, ומהרי, מהרי! הדליקי אש בתנור , ואת המים שימי בסיר הענק. מהרי,הכיני מרק אוהוהו אהה בבא יגא כל יכולה" ענתה תמי:" אינני יודעת אם הוא מוכן".המכשפה פתחה את דלת התנור והכניסה את ראשה פנימה. מיד דחפה אותה תמי וסגרה את התנור.
המכשפה קראה:" פתחי מהרי, ילדה קטנה - אחרת אהפוך אותך לצפרדע שמנה!"
אבל תמי לא נבהלה. היא שחררה את עמי מהכלוב , ושניהם מלאו את הכיסים ממתקים, ברחו מן הבית וחזרו הביתה. ובבית ההורים שמחו למראה הילדים והממתקים, והבטיחו שלעולם לא ישלחו אותם הרחק מביתם.

כיפה אדומה
פעם לפני שנים רבות בכפר אחד חיה ילדה קטנה, היפה ביותר שנראתה מעולם. אמה מאוד אהבה אותה, וסבתה אהבה אותה אפילו יותר. האישה הטובה עשתה בשבילה כיפה אדומה קטנה, שהלמה את הילדה כל כך שכולם קראו לה כיפה אדומה.
יום אחד אמה, שהכינה מעט פודינג, אמרה לה:
לכי, יקירתי, וראי מה שלום סבתא, כי שמעתי שהיא חלתה מאוד. קחי בשבילה פודינג, ואת סיר החמאה הזה." כיפה אדומה יצאה מיד לביתה של סבתה, שחיה בכפר אחר.
כשהלכה דרך היער, היא פגשה זאב זקן, שמאוד רצה לאכול אותה, אך לא העיז, בגלל כמה חוטבי עצים שהיו בקרבת מקום. הוא שאל לאן היא הולכת. הילדה המסכנה, שלא ידעה עד כמה מסוכן היה להישאר ולשמוע זאב מדבר, אמרה לו:
"אני הולכת לראות את סבתא שלי ולתת לה פודינג וסיר חמאה קטן "
"היא גרה רחוק?" שאל הזאב.
"הו, כן" ענתה כיפה אדומה "זה מעבר לטחנת הרוח שאתה רואה שם, בבית הראשון בכפר."
"ובכן" אמר הזאב "אז אלך ואראה אותה גם אני, אני אלך בדרך הזו ואת בדרך ההיא, ונראה מי יגיע ראשון."
הזאב החל לרוץ מהר ככל שיכל, ודרך השביל הקרוב ביותר, והילדה הלכה בדרך הארוכה יותר, ודעתה הוסחה באיסוף אגוזים, ריצה אחרי פרפרים, והכנת זרים מפרחים קטנים שמצאה בדרך. לא עבר זמן רב עד שהזאב הגיע לביתה של הזקנה ונקש על הדלת -- טוק טוק.
"מי שם?"
"נכדתך, כיפה אדומה" ענה הזאב, מחקה את קולה, "שהביאה לך פודינג וסיר קטן של חמאה ששלחה לך אמא." הסבתא הטובה, שהיתה במיטה כי היתה מעט חולה, קראה:
"משכי את הסליל והבריח יתרומם."
הזאב משך את הסליל, והדלת נפתחה, הוא התנפל על הזקנה ואכל אותה ברגע, כי כבר שלושה ימים הוא לא אכל. אז הוא נעל את הדלת, הלך למיטתה של הסבתא, וחיכה לכיפה אדומה שבאה מעט מאוחר יותר ונקשה על הדלת -- טוק טוק.
"מי שם?"
כיפה אדומה, ששמעה את קולו הרועם של הזאב פחדה בהתחלה, אך מאחר שהאמינה שסבתה הצטננה והיתה צרודה, ענתה:
"זו נכדתך, כיפה אדומה, שהביאה לך פודינג וסיר קטן של חמאה שאמא שלחה לך."
הזאב קרא אליה, כשהוא מרכך את קולו ככל שיכל:
"משכי את הסליל, והבריח יתרומם."
כיפה אדומה משכה את הסליל והדלת נפתחה.
הזאב, שראה אותה נכנסת, אמר לה, כשהוא מחביא את עצמו מתחת לכיסויי המיטה:
"שימי את הפודינג ובסיר הקטן של החמאה על השרפרף, ובואי אלי למיטה"
כיפה אדומה החליפה בגדים ונכנסה למיטה, שם נדהמה לראות כיצד נראית סבתה בפיג'מה שלה, ואמרה לה:
"סבתא, אילו ידיים גדולות יש לך!"
"כדי שאוכל לחבק אותך טוב יותר, יקירתי"
"סבתא, אילו רגליים גדולות יש לך!"
"כדי שאוכל לרוץ טוב יותר, ילדתי"
"סבתא, אילו אוזניים גדולות יש לך!"
"כדי שאוכל לשמוע אותך טוב יותר ילדתי"
"סבתא, איזה עיניים גדולות יש לך!"
"כדי שאוכל לראות אותך טוב יותר ילדתי"
"סבתא, איזה שיניים גדולות יש לך!"
"זה כדי שאוכל לאכול אותך."
ובאומרו זאת, הזאב הרשע התנפל על כיפה אדומה, ואכל את כולה.
שמע הצייד את הרעש של הזאב, הגיע במהירות לבית הסבתא ופתח את בטנו והוציא משם את כיפה אדומה וסבתא.

4.     מי אמר ובאיזו אגדה?
המדריכים מציגים לקבוצות משפטים, כל קבוצה בתורה צריכה לענות את התשובה הנכונה, אם הקבוצה לא יודעת, השאלה עוברת לקבוצה השנייה. (על החניכים לדעת או את האגדה או מי אמר כדי לקבל נקודה.לא חייב גם וגם.)
א. "מראה מראה שעל הקיר, מי היפה ביותר בכל העיר?" שלגיה – המכשפה הרעה לראי
ב. "מי אכל את הדייסה שלי?" זהבה ושלושת הדובים – הדובי הקטן
ג. "לכי להביא מטעמים לסבתך החולה." כיפה אדומה – אמא לכיפה אדומה
ד. "זכרי- עלייך לשוב הביתה לפני חצות הלילה." סינדרלה – הפיה הטובה לסינדרלה
ה. "רק חצי כיכר לחם נשארה. מחר נשאיר אותם ביער שלא יגוועו ברעב." עמי ותמי – האם לאב
ו. "אבוי לי! כמה הוא מכוער ושונה מאחיו הברווזים!" הברווזון המכוער – האמא ברווזה

5.     כל קבוצה צריכה לעשות פרסומת לפריט מהאגדה שלה בדרך יצירתית.
לדוגמא- לתפוח המורעל של שלגיה, לנעל הזכוכית של סינדרלה, לסבתא של כיפה אדומה וכו'...

6.     המשימה האחרונה – כל קבוצה כותבת סוף חדש לאגדה שלה ומציגה אותו.

לסיום אפשר לחלק פינוק -
"מושב/קיבוץ ____ - סיפור מהאגדות!"