פעולת פלאפונים - דור המסכים

שם הפעולה: פעולת פלאפונים

ערך ראשי - דור המסכים

מטרות:

1. החניכים יבינו את השפעותיו של החיבור לפלאפונים גם בזמן הפעולה.

2. החניכים יבינו שבלי הפלאפונים אנשים מרגישים יותר שייכים אחד לשני.

3. החניכים יבינו שיש דרכי תקשורת יותר נוחות חוץ מ"וואצאפ".

הכנות לפעולה (עד 5): ★

מהלך הפעולה:

פתיחה-

תופסת פלאפונים -
בלי לסכם אחד עם השני מראש מתקשרים לאנשים שנמצאים בפעולה.
מי שמצלצל לו הפלאפון - נפסל ויוצא מהמשחק. אסור לשים את הפלאפונים על שקט.

גוף-

פותחים קבוצת וואצאפ של אנשים שנמצאים בפעולה, והפעולה בעצם עוברת דרך הוראות בקבוצה.
בקבוצה שולחים הודעה:
"עכשיו אני מבקשת מכולם להיות בשקט,
הבאתי לכם מצרכים לשקשוקה,
ועליהם להכין שקשוקה מבלי לדבר. הקשר היחידי שיכול להיות ביניכם הוא דרך הוואצאפ, בלי הודעות קוליות! אפשר רק לכתוב.
*אפשר לתת להם להכין כל דבר- כדורי שוקולד, עוגה, פסטה וכו...

סיום-

דיון-
-בפעולה אתם שקטים ומאחורי המסך יש לכם יותר ביטחון, שמים לב?
-ממה זה נובע לדעתכם?
-איך הפלאפונים משפיעים עליכם לדעתכם?
-יש חניכים שלא הרגישו קשורים?
-יש חניכים שבדרך כלל יותר משתתפים, והפעם בגלל שזה עבר דרך הפלאפונים השתתפו פחות?
-וההפך? יש חניכים שבדרך כלל פחות ומשתתפים והפעם בגלל הפלאפונים השתתפו יותר?
-אם היה חניך בלי פלאפון לשאול אותו איך הוא הרגיש? האם הוא הרגיש לא קשור? חסר יכולת?
-מה אתם חושבים על דור המסכים?

מביאים לחניכים קטע על דור המסכים כהשפעה שלילית (נספח 1) ושואלים אותם מה הם חושבים עליו, ומה הם חושבים על עצמם בהקשר לקטע.
ומצד שני מביאים לחניכים קטע על דור המסכים כהשפעה חיובית (נספח 2) ושואלים אותם מה הם חושבים עליו, ואיך אנחנו יכולים לתעל את ה"מסכים"?
הכנות מראש:
1. מוצרים לשקשוקה או לכל מאכל אחר
2.
3.

נספח 1:

האם התמכרות למסכים היא "האיידס" של בני הנוער כיום?

האם ההתמכרות הקשה ביותר שחווים בני הנוער בימינו היא ההתמכרות למסכים? 

לפי לאון (אנתרופולוג), הפער התרבותי-דורי בין הורים לילדים בישראל בימינו הינו פער שהולך וגדל לעומת הדורות הקודמים. ההתמכרות הקשה ביותר של בני נוער בימינו הנה ההתמכרות למסכים - מסכי מחשב, מסכי טלוויזיה, מסכי טלפונים ניידים ומסכים של משחקי מחשב.

זמן הצפייה של נער ממוצע במסכים ביום אחד עולה בהרבה על הזמן הכולל של כל הפעילויות האחרות שלו. ויש לזה מחיר גבוה. החשיפה מוגברת למסכים משפיעה על שבירת הקבוצה החברתית ועידוד אינדיבידואליות ומידיות, עם תרבות של "כאן ועכשיו", ללא יכולת לדחיית סיפוקים.

כמו כן, החשיפה וההתמכרות למסכים גורמת שטחיות, פאסיביות, חוסר גבולות, קושי בריכוז ונתקים (למשל נתק בהקשבה שנוצר עקב קבלה או משלוח של SMS במהלך שיעור או הרצאה) וחוסר הבנת המשוואה לפיה להתנהגות יש תוצאות.

התכנים העוברים במסכים בדרך-כלל מעודדים אלימות, תככנות, האדרת החיצוניות והיעדר ערכים. כך, למשל, ה"סלבס" שרואים בני הנוער הם יצירי פנטזיה מבחינה חיצונית ונעדרי כל עומק.

ההתמכרות למסכים גם גוררת התנהגויות שליליות אחרות. בני נוער, טוען לאון, שותים אלכוהול לא מתוך שיעמום אלא מתוך חוסר יכולת לדבר ללא שתייה. בעידן המסכים והמסרים המיידיים, אבדה לרבים מהם היכולת לתקשר זה עם זה.

יתרה מכך: החשיפה למסכים מייצרת תפיסת מציאות מעוותת אצל בני נוער, אשר מובילה לשיח אלים ומנוכר.

מה עושים? כדי לשנות את תפיסת המציאות הזו, צריך לתווך בין בני הנוער לבין המסכים. קיימת חשיבות עצומה לעשייה משותפת ולשפה משותפת של כל המבוגרים המקיפים את הנוער: הורים, אנשי חינוך, קהילה.

לא די בלהיות הורים מעורבים, עלינו גם להיות מתואמים עם הורים אחרים, עם מורים ועם מבוגרים משמעותיים נוספים בחיי ילדינו.

נספח 2:

"אומרים עלינו שאנחנו דור של מסכים - 
אז הנה, אנחנו עושים משהו טוב עם המסכים"

"תגידו, ההפצצה על בית החולים וופא היתה לפני או אחרי שישראל פתחה בית חולים לתושבי עזה?" "היא היתה אחרי, אני חושבת" "אתם יכולים בבקשה לוודא את זה?" "בטח שאחרי - צה"ל הקים בית חולים שדה שלושה ימים לפני ההפצצה על וופא".

את השיחה הזו לא ניהלו עורכים באחת ממערכות החדשות בישראל וגם לא חיילים בחמ"ל של יחידה צבאית, אלא שלושה בני נוער שבחנו את שורת התגובות תחת כתבה באתר CNN. לרצף האירועים, הם מרגישים, יש חשיבות מוסרית, וכשהם מוודאים שבית החולים שנפתח במעבר ארז לטובת האזרחים העזתיים הוקם טרם ההפצצה, הם גם ממהרים לתקן את הטוקבקיסטים הזועמים.

"באתרי החדשות בעולם יש הרבה בורות", מתנדב אורן גרסון, 18, להסביר לנו את פשר השיחה. "הכותרות הן הרבה פעמים נגדנו, והטוקבקיסטים מפיצים שקרים. יש אנשים ששואבים את כל הידע שלהם על ישראל משם, הם לא מכירים את ההיסטוריה, לא מדווחים להם על פעילות הומנית שהצבא עושה והם לא יודעים מה עושה החמאס. אנחנו מנסים להראות את הצד שלנו".

גרסון הוא אחד מבין 35 בני נוער משבט "תמיד" של תנועת הצופים ביישוב קדימה. בשבועיים האחרונים, הקים השבט המקומי "חדר מלחמה". מדובר ב-11 עמדות מחשב מסביב לשולחן מלבני שהם מאיישים בשלוש משמרות, מ-9 בבוקר ועד חצות, שבעה ימים בשבוע. הם פעילים בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם, מפטרלים באתרי חדשות זרים כמו CNN, BBC, SKY, פוקס ניוז ואל ג'זירה, ונלחמים בנחישות את מלחמת ההסברה הישראלית.

"או שאני פה או שאני מול החדשות בטלוויזיה", מעידה גל בדנני, 18. "למעשה, כל היום אנחנו שואבים חדשות בצורה הזו". "כבר הפסקתי לספור כמה משמרות עשיתי, לפעמים אני נשאר לשתיים ברצף", מעיד רועי וייסר, 15. "אנחנו יוצאים מכאן עם הרבה חוויות ותובנות, ואנחנו מרגישים שאנחנו לא יושבים בבית אלא עושים משהו משמעותי".

חמ"ל ההסברה נהפך למועדון הנוער השכונתי החדש: "אתמול היו פה שתי בחורות מקליפורניה שבאו לבקר בישראל, אחד ההורים הביא אותן לכאן. הן התיישבו פה על המחשבים ועבדו אתנו עם המון התלהבות", הם מספרים. "בשבוע שעבר אירחנו את השכבה הבוגרת של הצופים מאשקלון, הם היו בהלם שאנחנו באמת יושבים כאן".

"כיום, ללא תקציב, רואים את הפוסטים שלנו בעמוד הפייסבוק 'Scouts for Peace'('צופים לשלום') 2,000 איש בשעה. התפוצה דרך האינסטגרם והטוויטר לא ניתנת למדידה, אך היא ויראלית הרבה יותר ומגיעה למאות אלפי משתמשים. קבוצות שלהן אנו שולחים מסרים, מרכזות בין עשר אלף למיליון משתמשים", מספר עופר מריאש, הורה שנרתם לפרויקט ומשמש אחראי התוכן וההפצה שלו.

"יש לנו מקורות 
מידע אמינים"

איך מפלסים את הדרך בין כמות השיחות האדירה ברשת?"במגיבים עוינים אנחנו לא מתעסקים", מסבירה דור אלון, 17. "אנחנו מתעלמים מסיסמאות כמו 'היטלר היה נחמד מדי' או 'פאק ישראל', אין לנו דרך אמיתית להתמודד עם דעות קיצוניות. אנחנו נלחמים בבורות - אנשים ספקנים, שלא תמיד מכירים את העובדות או ששואלים שאלות. אותם יש סיכוי אמיתי לשכנע, או לפחות לתת להם את התמונה המלאה".

איך מתמודדים עם תמונה של ילד פלסטיני פצוע?"יש תמונות של ילדים מתים מההפגזות של אסד בסוריה לפני שנה, והן מתפרסמות שוב, כאילו זה הרג שביצע צה"ל בעזה עכשיו - ואנחנו יכולים להוכיח את זה", מסבירה רון אדירי, 15. "לפעמים אנחנו רואים תמונות שאנחנו יכולים לחשוב שכן קרו מהכוחות שלנו עכשיו, אז אנחנו מסבירים שהחמאס משתמש בילדים ובנשים כמגן אנושי, שהוא יורה מתוך בתי חולים ובתי ספר, ואנחנו מצרפים סרטונים, כמו הטייס שמבטל את ההפצצה בגלל חשש שיש ילדים באזור".

ויש שיחות שמצליחות לערער אתכם?אדירי: "יש לנו מקורות מידע אמינים, כמו דובר צה"ל. אנחנו יודעים שמה שאחרים כותבים זה לאו דווקא נכון".
"המידע האנטי ישראלי שאתה נחשף אליו, מביא אותך להתמודד עם שאלות קשות יותר", אומר אריאל מריאש, 17. "אלה שאלות שונות מאלה שאתה שואל את עצמך כשאתה נחשף לשיח ישראלי או למידע בטלוויזיה הישראלית. ההיחשפות לחומר האנטי ישראלי, בסופו של דבר, חיזקה וביססה את העמדות שלי".

מה אתם יודעים על עזה?"אבא שלי היה בעזה וסיפר שהמקום צפוף, שהבניינים קרובים זה לזה", אומר איתי גבריאל, 17, "והרבה אנשים יכולים להיפגע בגלל הצפיפות הזו."

אז ככה תכננתם לבלות את החופש הגדול?"זה משפר לנו את האנגלית", קורא מריאש מקצה החדר. "זה כמו להיות בחו"ל", אומרת בחיוך נערה אחרת.
"מישהו פה אמר שזה זמן טוב למעשים טובים", מסבירה עמית ברמסון, 17. "בקדימה אין לנו הרבה אזעקות, וכמה כבר אפשר לשלוח חבילות ממתקים לחיילים? פה יש לנו הזדמנות להיות חלק מהמלחמה, אנחנו באמת יכולים להשפיע".

הדר גילן בת ה-17 מסכמת: "ההורים צוחקים עלינו שאנחנו דור של מסכים - אז הנה, עכשיו אנחנו עושים משהו טוב עם המסכים שלנו".